המרקסיזם שהתגבש באמצע המאה ה 19 והפסיכואנליזה שהתגבשה בתחילת המאה ה 20 הן לכאורה שתי תורות שונות ואף מנוגדות. בעוד שהפסיכואנליזה חותרת לשינוי (ואפילו להטבה) בסבל של הפרט באמצעות המפגש עם פרט אחר, המרקסיזם חותר להטבה בסבל של הפרט באמצעות שינוי (פעולה) חברתית.

בעוד שהפסיכואנליזה מניחה ניגוד מובנה בין הדחף לתרבות, מניח המרקסיזם אפשרות היסטורית להלימה בין השניים. עדיין, האם יש מקום לחשיבה על התאמה בין השתיים?

במהלך הסמינר נקרא ונדון בשאלות כמו:

האם ההדחקה היא הכרח ביולוגי או תופעה היסטורית? האם  דחף המוות הוא מולד או פועל יוצא של השיטה הקפיטליסטית? מי מרוויח ומי מפסיד מההפרדה בין סוציולוגיה ופסיכולוגיה? ובין פילוסופיה לפרקטיקה (קליניקה)? מה הקשר שבין מבנים חברתיים להפרעות נפשיות? ומהם אזורי העיוורון של הפסיכואנליזה ושל המרקסיזם שמעקרות את היכולות שלהן ליצור שינוי משמעותי, בפרט בקרב האוכלוסייה הרחבה?

נכיר מעט קבוצות עבודה של מטפלים בעולם שמנסות לחשוב ולעבוד אחרת כמו Open Dialogue ו Intervoive.

נבדוק כיצד השאלות ה"גדולות" האלה רלוונטיות לסימפטומים של המטופלים ולמפגש איתם.

כמו כן, נבדוק כיצד שאלות אלו רלוונטיות לכלכלה ולפרנסה של המקצוע ושלנו.