"לפתוח מרחב של חשיבה בעבודה טיפולית עם ילדים"

התרחשויות שונות בשעה הטיפולית עם ילדים עלולות להחוות כחוסמות את הטיפול ולעורר תחושות שונות של תסכול, כעס, חוסר אונים או חוסר קומפיטנטיות אצל המטפל.

("כל הזמן טאקי, איזה שעמום…ועל זה משלמים לי?.."
"היא רק מפציצה אותי בכדור כל השעה, יורדת עלי,  ולא נותנת לי להגיד אף מילה…"                                                   "כל השעה הוא רק מספר על דמויות בסדרה, אני לא מצליח לעקוב אחרי השטף ולא מבין כלום…")

אקטינג אאוט? התנגדות?

בסמינר נתבונן על מצבים טיפוליים אלו בהתבסס על זוויות ההתבוננות של וויניקוט וביון. נעזר במאמרו של וויניקוט "השימוש באובייקט", וכן במאמרו של ג'פרי איטון (Eaton) הדן במושג "האובייקט החוסם" של ביון.

בהתבסס על רעיונות אלו נתבונן בדוגמאות קליניות שיביאו המשתתפים, וננסה להבין מה מספר לנו הילד בהתנהגותו, מתי משהו בתוכנו נחסם ואנו מתקשים לקחת אלינו פנימה משהו שהילד זקוק כי נחזיק עבורו בתוכנו, (למשל נשים לב מתי ואיך התנהלות הילד דוחפת או מפעילה אותנו כי קשה להחזיק רגש מסוים בתוכנו)          

מה החסימה הזו מספרת לנו על הילד ועל סיפורו ההתפתחותי, ומה הוא זקוק מאיתנו.

צביה אייזן, פסיכולוגית קלינית, מרצה וחברה בצוות היגוי בתוכנית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית לילדים, בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב