הפרעות אכילה שייכות לסוג ההפרעות הנפשיות בהן מתח או הקונפליקט הרגשי מבוטאים דרך הגוף ובמקרה זה דרך צרכיו הבסיסיים ביותר. הפרעות האכילה נפוצות מאד ולא אחת שומעים עליהן בתקשורת הכללית. הפרעות האכילה הן מההפרעות הנפשיות המורכבות ביותר והגורמים להן קשורים ברבדים רבים בחייה של הסובלת (רוב ניכר של הסובלות מהפרעות האכילה הן בנות ונשים, אם כי כיום יש יותר ויותר בנים וגברים המפתחים הפרעות אכילה). בתוך אלו ניתן למנות השפעות משפחתיות הקשורות ביחסים המוקדמים עם ההורים וכן השפעות חברתיות ותרבותיות המהוות מאיץ דרמטי בחשיבותו להתפתחות הפרעות אכילה (אידיאל הרזון, הבריאות וכד' ) .

סוגי הפרעות האכילה:
באופן כללי ניתן לחלק את הפרעות האכילה לשני סוגים עיקרים. הסוג הראשון הוא אנורקסיה, אשר מתבטאת בהימנעות מאוכל עד כדי הרעבה עצמית המגיעה לידי סיכון חיים ממשי (למעשה הפרעות האכילה הן המסוכנות ביותר בין ההפרעות הפסיכיאטריות הקשר של סיכון חיים, יותר מדיכאון וסכיזופרניה הנחשבות למחלות הנפש הקשות ביותר). האנורקסיה מתחילה בדרך כלל בהימנעות סלקטיבית ממאכלים מסוימים, כגון ממתקים פחמימות וכד' ונתפסת בתחילה על ידי הקרובים דווקא כאירוע חיובי בו הילדה, למשל, שומרת על בריאותה. בהמשך ההימנעות מתרחבת, עד כאמור, להרעבה ממש.

סוג אחר של הפרעת אכילה היא הבולימיה, כאשר כאן קיים גם תת סוג, הפרעת אכילה בולמית עם הקאות והפרעת אכילה בולמית ללא הקאה. בבולמיה הכוונה היא להתקפי אכילה בלתי נשלטים, הרבה פעמים באין רואה, המלווים בתחושות אשמה ודכאון המובילים למצוקה ניכרת. במקרה של בולימיה המלווה בהקאות, קיים סיכון ממשי למוות פתאומי בשל חוסר איזון של מלחים בגוף ומצב זה מחייב מעקב רפואי רציף ואינטנסיבי.

מן הבחינה הפסיכולוגית, ברוב המקרים, ובאופן פרדוקסלי, הסבל האישי אינו נובע מעצם ההפרעה אלא דווקא מכך שאין היא "מצליחה" או להרגיע או להגיע אל המשקל הרצוי. בשל כך קיימת התנגדות רבה לטיפול ונדרשת לכן תשומת לב ואחריות רבה מצדן של המשפחות. על בני המשפחה לשים לב לשינויים בדפוסי האכילה, כגון הימנעות מאכילה משותפת, בררנות בסוגי המזון וכד'. כמו כן לרוב ניתן יהיה לראות שינויים במשקל הגוף. הפרעת האכילה היא לרוב מסוג הדברים שהסובל או הסובלת יימנעו משיתוף לגביהם. לכן אין לחשוש מלשאול במידה ושמים לב לסימנים הנ"ל.

הטיפול בהפרעות האכילה הינו מורכב ודורש צוות רב תחומי הכולל פסיכיאטרית דיאטנית ופסיכולוגית או מטפלת רגשית אחרת. כמו כן נדרשת גם עבודה עם ההורים סיוע להם והדרכה על מנת לשנות דפוסים מסוימים בבית וכן בשימת לב והכלה של הבן או הבת הסובלים מהפרעת אכילה. כלי הטיפול בהפרעת אכילה, גם מתוך היותה הפרעה הקשורה בהתנהגות ובהפרעה בתפיסה העצמית, מערבים בנוסף לעבודה הדינאמית ההכרחית, כלים של טיפול קוגנטיבי התנהגותי ובמקרים מסוימים גם טיפול תרופתי.