מה הוא דיכאון אחרי לידה ?  (Post Partum Depression)

על פי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי ניתן לאבחן דיכאון אחרי לידה כאשר יתקיימו אחד משני התסמינים הראשונים, ועוד ארבעה תסמינים מתוך הרשימה הבאה, למשך שבועיים לפחות:

1. מצב רוח ירוד, במשך רוב שעות היום, כמעט כל יום.
2. איבוד יכולת ההנאה והעניין ברוב התחומים, כמעט כל יום.
3. ירידה ניכרת, לא מתוכננת, במשקל ובתיאבון.
4. קושי ניכר להירדם או לישון.
5. ירידה ניכרת בפעלתנות או עלייה בה.
6. מחשבות על התאבדות.
7. עייפות וחוסר אנרגיה.
8. הרגשה קשה של חוסר ערך עצמי, או אשמה.
9. חוסר יכולת לחשוב, להתרכז להחליט החלטות, כמעט כל יום.

אם הסובלת מדיכאון אחרי לידה עלולה להתקשות לדאוג לעצמה או לתינוק, לפחד להישאר עם התינוק לבד, להפגין רגשות שליליים כלפי התינוק ואפילו לחשוב על פגיעה בו (למרות שרגשות אלו מאיימים, בד"כ לא מתבצעת פעולת פגיעה ממשית), דאגות מופרזות בנוגע לתינוק, או עניין מועט בו. בד"כ עולים גם תכנים של ביקורת עצמית קשה סביב נושא האימהות ורגשות אשם על אי היכולת לטפל בתינוק כראוי.

שכיחות דיכאון לאחר לידה

על פי מחקרים ההערכה היא כי אחוז הנשים הלוקות בדיכאון לאחר לידה נע בין 5%-25%. דיכאון לאחר לידה מופיע בעיקר בחודשים הראשונים שלאחר הלידה, ועלול להימשך חודשים ספורים ואף שנה. לרוב הדיכאון מתחיל כארבעה שבועות לאחר הלידה ונימשך כשישה חודשים לאחר הלידה. כאשר ההפרעות מופיעות מיד לאחר הלידה, קל יותר לקשור אותן עם הלידה. אולם ישנן הפרעות נפשיות שמקורן בלידה ובחוויית האמהות אשר באות לידי ביטוי לאחר זמן, בשלבים שונים בהתפתחות הקשר בין האם לתינוק.

הטיפול בדיכאון אחרי לידה

ניתן לטפל בדיכאון לאחר לידה, לכן חשוב להעלות נושא זה למודעות של אימהות ובני משפחתן ולפנות לעזרה בהקדם. הסתרת רגשות קשים אלו עלולה להגביר רגשות של אשמה, בושה וחרדה, ואינה מסייעת בהפחתת המצוקה. ככל שההתערבות הטיפולית תהיה מוקדמת יותר, היא תוכל ללוות את הקשר אם-תינוק מראשיתו ולמנוע את ההשלכות המצערות של דיכאון לא מטופל על האם ועל תינוקה.

בתחנה אנו מציעים טיפול פסיכולוגי אשר נותן מקום לעיבוד חוויות ההיריון והלידה, המעבר לאימהות, הקשר עם התינוק והחוויות הרגשיות המתלוות לשינויים דרמטיים אלו. "במובן מסוים, צריכה האם להיוולד מבחינה פסיכולוגית בדיוק כשם שהתינוק נולד פיזית. מה שנולד בתודעתה של האם איננו יצור אנושי חדש, אלא זהות חדשה: התחושה של היותה אם" (סטרן, 2000). אופי ההתערבות יותאם באופן אישי לפונה והוא יכול לנוע בין טיפול פרטני לאם, טיפול דיאדי לאם-תינוק, או מפגשים משולבים עם בן הזוג או בני משפחה קרובים להרחבת מקורות התמיכה. כמו כן, במידת הצורך תופנה האם לייעוץ רפואי בכדי לשקול הוספת טיפול תרופתי.